Never be the same again - Mel C
00:00 / 00:00

סמל ראשון

גיא פולד

בן הזקונים של לילי ואברהם.

נולד ביום שבת, ז' בכסלו תשמ"א (15.11.1980), בגבעתיים. ילד רביעי במשפחה, אח לאלון, אייל ושרית. בן תפנוקים שזכה לאהבה חסרת גבולות מצד משפחתו, והחזיר אף יותר מכך.

 

בשנותיו הראשונות גדל בעיר הולדתו, גבעתיים, אך בגיל שלוש עברה המשפחה להתגורר אצל הסבתא, בהמתנה לסיום בניית בית הקבע ביבנה.

 

בהיותו בן ארבע עברה המשפחה ליבנה. גיא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "מעיין". בהגיעו לכיתה ד' עבר לבית הספר היסודי "רמות ויצמן", שם למד עד כיתה ו'. את לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה עשה בבית הספר התיכון המקיף "גינזבורג האורן".

 

גיא היה תלמיד מצטיין, שקדן ואחראי, ילד שקט עם חיוך תמידי מיוחד בזוויות הפה. החברים בכיתה כינו אותו "סטפן", וזכו ממנו לעזרה רבה בלימודים. הוא נהג לקחת חלק פעיל בפעילויות בית הספר, ובהצגות ובטקסים בא לידי ביטוי הצד האמנותי שבו.

 

גיא היה אדם של מנגינות ושל צלילים. בתקופת בית הספר היסודי למד לנגן באורגן במתנ"ס המקומי, והמשיך ללמוד באופן פרטי. המוזיקה הייתה בנשמתו: הוא אהב להאזין למוזיקה, וליצור מוזיקה משלו. בשנות התיכון החל לנגן בגיטרה קלאסית, ולאחר מכן עבר לגיטרה חשמלית. נוסף על אהבתו למוזיקה, אהב מאוד לשחק כדורסל.

 

בחייו הקצרים הספיק גיא לטייל פעמים מספר בחוץ לארץ. נסיעת הבכורה הייתה בגיל שתים-עשרה ל-"summer school" בלונדון. בהגיעו לגיל הבר מצווה, נסע גיא יחד עם אמו ואחיו לאמסטרדם ולפריז. בגיל חמש-עשרה נסע גיא עם משפחתו לטייל בדרום צרפת, בעמק הלואר. נסיעתו האחרונה לחו"ל הייתה לרומא, עם הוריו, ימים ספורים לפני גיוסו. נסיעות אלה התאפיינו בסקרנות של גיא לחוות תרבויות שונות לאורך מסען בהיסטוריה רבת השנים.

 

גיא התגייס לצה"ל ב-21.3.1999 והוצב להנדסה קרבית. הוא הוכשר כפלס ושירת בגדוד 603 - "להב". כשהיה בטירונות רכש חברים קרובים שהמשיכו ללוות אותו באהבה.

 

גיא היה חייל שקט וממושמע, תמיד עם אוזן קשבת לאחרים, אך אף פעם לא פחד להביע את דעותיו גם בפני מפקדיו. במהלך שירותו בצה"ל, שהה ממושכות בשטחים, באימונים, ותחת הפגזות במוצבים שבצפון במהלך תעסוקה מבצעית.

 

תקופת האינתיפאדה השנייה ואופי הפעילות שביצע, הביאו לכך שגיא לא זכה לקבל חופשות רבות.

 

גיא ניחן בצניעות בסיסית, והיה שקט ועדין. הייתה לו נטייה לעסוק ברוחני ולהתחבט בשאלות קיומיות. בשנותיו האחרונות התקרב לדת, והתעניין בהיבטים הרוחניים של היהדות. הוא דאג לשמור על כשרות בבית ובצבא, ואף החל להניח תפילין.

 

גיא נפל בעת שירותו, באופן פתאומי, ביום האהבה, ט"ו באב תשס"א (4.8.2001). פרח נדיר שנקטף בשיא פריחתו, בן עשרים וחצי במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שביבנה. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

כתב אחד מבני המשפחה:

"גיא, יש כל כך הרבה דברים שרצינו להגיד לך ולא הספקנו. בזמן שנכתבות מילים אלו הדמעות זולגות ללא הפסקה והגרון חנוק. וכל מה שעולה במחשבותינו זה למה? במה חטאנו שהעונש שקיבלנו הוא כה כבד ונורא. ... כל כך הרבה דברים נשארו פה פתוחים, בחלל הריק, ללא מענה. אני מסתכל על הקבר ובטוח שאני נמצא בחלום בלהות, ואני מחכה שמישהו יופיע, יטלטל אותי ויעיר אותי, ויחזיר אותך אלינו. 
היית בחור רגיש, מתחשב, עוזר לזולת, חייכן, חכם, ילד של אבא ואימא. אני זוכר איך בכל פעם שהיית מגיע לחופשה מהצבא, היית נוסע לבקר את הסבתא, הסבא והדודה. 
היית דוגמה ומופת לכולנו, פרח שבעוד ארבעה חודשים היה צריך להיות בן עשרים ואחת ונקטף מבעוד מועד. ללא שום הכנה מראש, באופן פתאומי, אשר משאיר את כולנו חסרי אמונה, מוצאים את עצמנו בוהים שעות בנקודה בלתי ברורה בחלל הריק ומנסים להבין, לעכל ולקלוט את מה שקרה. 
אני לא יודע אם אי פעם נצליח, אבל לך אני אומר שלעולם ועד אתה תהיה בלבנו, במחשבותינו, בכל מקום שבו נהיה ובכל שעה. נזכור אותך תמיד גבוה, חסון, עם שיזוף צבאי, כילד האוהב את הזולת, את המשפחה והחברים. ילד שאוהב לבלות, לכייף, וכשצריך - תמיד נמצא שם בשביל לעזור. תמיד נזכור את המבט שלך שייחרת במוחנו לעד, עם החיוך המיוחד שלך, הצדדי הקטן. 
אנחנו יושבים וחושבים איך לסיים משהו שמעולם לא רצינו שיסתיים. אנחנו שולחים לך אין-ספור נשיקות, חיבוקים... אוהבים אותך תמיד, המשפחה."

 

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף יובל מור, מפקד היחידה:

"יום עצוב הוא לנו, מפקדי וחיילי גדוד 'להב', בעומדנו מזועזעים לנוכח הבשורה הקשה ומסרבים לעכל את דבר מותו של גיא. 
גיא היה דמות מיוחדת במינה. השקט, השלווה והנכונות לעזור ולסייע בכל משימה, קטנה כגדולה, הפכוהו לאהוד על כלל לוחמי הפלוגה. 
במהלך שירותו גילה גיא שיקול דעת, דבקות במטרה, תבונה, יכולת גופנית גבוהה ומשמעת עצמית, ובשל כך היווה דוגמה ומופת בקרב חיילי היחידה. 
פלוגת 'ארז' מרכינה ראש ומתייחדת עם זכרו. כולנו מתקשים להאמין שגיא אינו אתנו עוד. הכאב גדול, ואין מילים לנחמכם. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים."

 

כתבו חיילי פלוגת "ארז":

גיא, את הרוגע והשקט שהשרשת בכולם נזכור ולא נשכח לעולם. 
החיוך האדיש שהיה טבוע בפניך עדיין אתנו ברוחך, שלבטח ישאר לנצח. לא ניפרד כי עודך בפלוגה, במחלקה שבה שימשת דוגמה מופתית של השקעה, אכפתיות ומקצועיות. 
השקעת בחיי שגרה של צבא ומדים, לא התלוננת, שקט נפשי רווי בחיים, בערבי קפה וקלפים, שירים שאהבת ברקע מתנגנים. 
בסופו של יום האהבה נלקחת, אך הותרת בנו את האהבה שהייתה בך. 'תשמור על העולם ילד, יש דברים שאסור לראות'... לכן מלמעלה אתנו תמשיך להיות. 
הייתה לנו הזכות לזכות בך, להכיר את אישיותך המדהימה בפלוגה. אוהבים, כואבים אך לא שוכחים, שלך לעד פלוגת 'ארז'."

 

כתבה למשפחה שגית, מפקדת בפלוגה:

"חבל לבזבז מאמץ על ניתוח הסיבות לצער. אי אפשר לחזור אחורה. שום קסם לא יכול לשנות את מה שקרה. אין טעם להאשים. 
היאחזו בהנאות קטנות בהווה עד כמה שהן מנחמות. תנו לעצמכם זמן להחלים. אובדן מותיר ריקנות בלב, ומי כמוכם מכיר את הכאב. תנו לחיים להזין אתכם מחדש, אף על פי שהדבר נראה בלתי אפשרי בחלל הריק שיישאר תמיד. 
חיזקו ואימצו והיו גאים על ילד כה מקסים שנפל בחלקי הכבוד להכיר, חייל למשפחת 'ארז' שאת לבי תמיד האיר."

 

כתב חבר לכיתה:

" 'אין מה לעשות נגד דברים כאלה...'; 'דברים כאלה פשוט קורים...'; 'צריך להיות חזקים ולהמשיך הלאה...'. זה מה שאני ממשיך לספר לעצמי, לספר לכולם... אבל אני לא רוצה להיות חזק ולא רוצה להגיד דברים כאלה. אני רוצה שתתקשר ותספר לי איך בצבא... אני רוצה שתבוא אליי ושנלך ל'מגרשים' לשחק כדורסל. 
יש רק דבר אחד שאני לא רוצה שתעשה... אני לא רוצה שתבוא אליי באותו יום שישי... אני לא רוצה לעמוד פה עכשיו ולהגיד דברים כאלה... אני חייב, סטפן, אני חייב... 
גיא היה משכמו ומעלה: 'הוא היה הבחור הכי טוב שיש, בחור שקט, ילד טוב שלא נגע בסיגריות, אהב לנגן בגיטרה ותמיד היה חוזר הביתה מהצבא והיה מספיק לעשות הכול: גם לצאת וגם לראות את המשפחה והחברים'. 
הגענו ביחד לחגוג במסיבה את השחרור של כולם, אבל אף אחד לא ידע איך תהיה המסיבה ומה יהיה בסופה. אף אחד לא ידע שזו בעצם פרידה. אף אחד לא ידע שאתה כבר לא תהיה, אף אחד לא ידע שלך מחר כבר לא יהיה. אף אחד לא ידע שדווקא אותך יקחו. אף אחד לא ידע מה יהיה בבוקר כשכולם יתעוררו. 
אף אחד לא ידע שאתה אומר שלום. והלוואי שאני אתעורר, גיא, והכול יהיה חלום. 
אבל אין מה לעשות חוץ מלזכור אותך, את החיוך והשמחה שלקחנו ממך. 
הגענו ביחד למסיבה, אבל אף אחד לא ידע שזו תהיה מסיבת השחרור שלך..."

 

גיא הונצח באתר האינטרנט "יזכור - אתר ההנצחה הישראלי", שם מוקדשים לו דפים ובהם תמונותיו, סיפור חייו, דברים שנכתבו לזכרו ועוד.

לחצו כאן לכניסה לאתר.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now